{{title}}

{{#law}}

{{title}}

{{/law}}

יזום ההצעה

בשלב זה חבר הכנסת מניח את ההצעה פרטית על שולחן הכנסת. מרגע זה על ההצעה להיות "מונחת" במשך 45 יום לפני שניתן להעלותה להצבעה במליאה, אלא אם ההצעה זכתה לפטור מחובת הנחה (זהו פטור חריג שכמעט ואינו ניתן). טכנית, ההצעה עוברת למזכירות בצירוף חתימות הח"כים שיוזמים או מצטרפים להצעה; משם היא עוברת ללשכה המשפטית בכנסת, הבוחנת את חוקיותה, ניסוחה והתאמתה לחקיקה קיימת, ולעתים מחזירה אותה עם הערות או שאלות לח"כ היוזם. בסיום התהליך מקבלת ההצעה "פ", שהוא מספר סידורי המאפשר לגשת אליה, ואז באפשרות חבר הכנסת לבקש להעלותה להצבעה בקריאה טרומית, על פי מכסות החקיקה שהוקצו לו.

במקרים רבים, חברי כנסת שמבינים שהצעת החוק שלהם לא תעבור (אם בגלל התנגדות הממשלה, או בגלל חוסר תמיכה בקרב חברי הכנסת האחרים) עשויים שלא להעלות אותה להצבעה, או להסב אותה לנושא לדיון.

הרוב המוחלט של אלפי הצעות החוק המוגשות מדי מושב נעצרות בשלב הזה, של הנחת ההצעה, והופכות למה שמכונה "הצהרת חוק", שכן מדובר בחקיקה שכלל לא הועמדה להצבעה, אבל משמשת את חבר הכנסת למטרות תקשורתיות/הסברתיות.

מה לעשות בשלב זה?

עמדת הממשלה

קריאה טרומית

ישיבות ועדה

קריאה ראשונה

הצבעה על חוקים פרטיים בקריאה ראשונה מתנהלת באופן דומה לקריאה טרומית. עבור חקיקה ממשלתית, הפטורה מדיון מקדים, מדובר בהצבעה הראשונה על החוק, ולכן גם נקבעת בהצבעה הועדה שתדון בהצעה ותכין אותה להמשך החקיקה. כפי שקורה עם הצעות פרטיות בקריאה טרומית, אם מוצעת יותר מועדה מטפלת אחת, יוכרע הדבר בועדת הכנסת. הצבעות על חוקים בקריאה ראשונה מתקיימות לרוב בימים שני ושלישי. לאחר הקריאה הראשונה עוברת ההצעה להכנה לקריאה שניה ושלישית בועדה שנקבעה לה.

קידומן של הצעות רבות נקטע כשהכנסת מתפזרת לטובת בחירות, ואז יש להניחן מחדש. כדי לחסוך זאת, על הצעת חוק שעברה בקריאה ראשונה ניתן לבקש להחיל דין רציפות, שמשמעותו שהטיפול בהצעת החוק ימשיך בכנסת החדשה מהנקודה שבה הפסיק בקודמת. הדבר נקבע בהצבעה במליאת הכנסת, לבקשת הממשלה (אם מדובר בהצעה ממשלתית), או לבקשת חבר הכנסת מגיש ההצעה, אם מדובר בהצעה פרטית. לא ניתן להחיל דין רציפות על הצעה פרטית אם חבר הכנסת שהגיש אותה לא נבחר לכנסת החדשה.

ישיבות ועדה

קריאה שניה

קריאה שלושה

ההצעה הופכת לחוק